נחמיה, פרק ד׳, פסוק י״ב

Nehemiah 4:12Sefaria

וְהַ֨בּוֹנִ֔ים אִ֥ישׁ חַרְבּ֛וֹ אֲסוּרִ֥ים עַל־מׇתְנָ֖יו וּבוֹנִ֑ים וְהַתּוֹקֵ֥עַ בַּשּׁוֹפָ֖ר אֶצְלִֽי׃

מלאכת הבנייה נעשתה מתוך דריכות ביטחונית גבוהה ומוכנות מתמדת לקרב. הפועלים נדרשו לשלב בין עבודת הכפיים לבין נשיאת נשק, כל אחד בהתאם לאופי תפקידו.

וְהַבּוֹנִים היו זקוקים לשתי ידיהם פנויות כדי לבצע את מלאכתם [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. לכן, כל אִישׁ מן הבונים נשא את חַרְבּוֹ כאשר היא אֲסוּרִים, כלומר קשורה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], עַל־מָתְנָיו בעת הבנייה [רש"י, מצודת דוד]. [מלבי"ם] מחדד את ההבדל בין הבונים לבין הפועלים נושאי המשאות: בעוד שנושאי המשאות נאלצו להחזיק כלי נשק מסוג "שלח" בידם, הבונים נשאו חרב על מותניהם. ההבדל נובע מכך שאדם הבונה יכול לשלוף את חרבו בקלות ובמהירות עם התקרבות האויב, בניגוד לנושא משא שהמשא שעליו היה מעכב אותו מלעשות זאת, ולכן נזקק לנשק שלוף מראש בידו. ה"שלח", בשונה מחרב רגילה, הוא נשק חד משני צדדיו המשמש לדקירה ומוחזק ביד כרומח, ואינו מונח בתוך תער.

בנוסף להגנה האישית של כל פועל, הוקמה מערכת התרעה כללית. וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר, אדם בעל מיומנות בתקיעה [מצודת דוד], עמד תדיר אֶצְלִי בסמוך לדובר [רש"י]. תפקידו היה להיות מוכן בכל עת לתת אותות מלחמה, להזעיק את העם ולקבץ אותם אליו באופן מיידי במקרה של התראת פתע או התקפת אויב [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״א
פסוק י״ג

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.