וְהַבּוֹנִים נדרשו לשלב בין עבודתם למוכנות מתמדת לקרב, ומאחר שהיו זקוקים לשתי ידיים פנויות, כל אִישׁ נשא את חַרְבּוֹ כשהיא אֲסוּרִים, כלומר קשורה, עַל־מָתְנָיו. בניגוד לנושאי המשאות שנאלצו להחזיק נשק שלוף בידם, הבונים יכלו לשלוף את חרבם בקלות ממותניהם בעת סכנה, וכך עמדו וּבוֹנִים. בנוסף להגנה האישית, הוקמה מערכת התרעה שבה וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר, אדם המיומן בכך, עמד תמיד אֶצְלִי, בסמוך לדובר. תפקידו היה לתת אותות מלחמה ולהזעיק את העם להתקבץ באופן מיידי במקרה של התקפת פתע.
נחמיה, פרק ד׳, פסוק י״ב
וְהַ֨בּוֹנִ֔ים אִ֥ישׁ חַרְבּ֛וֹ אֲסוּרִ֥ים עַל־מׇתְנָ֖יו וּבוֹנִ֑ים וְהַתּוֹקֵ֥עַ בַּשּׁוֹפָ֖ר אֶצְלִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.