יצא לכם פעם לנסות לעשות שני דברים שונים לגמרי באותו הזמן? תארו לעצמכם איך זה לבנות חומה גדולה, כשבאותו הזמן אתם צריכים להיות מוכנים להגן על עצמכם בכל רגע. ככה בדיוק עבדו האנשים בירושלים. וְהַבּוֹנִים, האנשים שבנו את החומה, היו חייבים שתי ידיים פנויות כדי לעבוד. לכן, כל אחד מהם שמר את חַרְבּוֹ כשהיא אֲסוּרִים, כלומר קשורה, עַל מָתְנָיו בזמן העבודה. ככה, אם יתקרב אויב, הם יוכלו לשלוף את החרב בקלות ובמהירות. לעומתם, הפועלים שסחבו את המשאות הכבדים לא יכלו לשלוף חרב מהר כי המשא עכב אותם. לכן הם החזיקו מראש ביד כלי נשק מיוחד שנקרא שלח, כדי להיות מוכנים מיד להגנה.
חוץ מההגנה האישית של כל פועל, הייתה גם מערכת אזהרה לכולם. וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר, שהיה אדם מומחה בתקיעה, עמד כל הזמן אֶצְלִי, כלומר קרוב מאוד לנחמיה שניהל את העבודה. התפקיד שלו היה להיות מוכן תמיד, ואם חלילה תהיה התקפת פתע, הוא יתקע בשופר כדי להזעיק את כל העם ולאסוף אותם מיד יחד כדי להגן על העיר.