נחמיה, פרק ד׳, פסוק י״ג

ניסיתם פעם לבנות משהו ענק יחד עם חברים, אבל כל אחד היה צריך לעבוד בפינה אחרת לגמרי, רחוק מכולם? אחרי שהאויבים התרחקו והפחד עבר, הבונים חזרו לעבוד. נחמיה פונה אל המנהיגים ואל העם ומסביר להם את המצב. הוא אומר להם שמשימת בניית החומה היא הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה, כלומר, זו עבודה גדולה מאוד שמתפרסת על פני שטח ענק. בגלל שהעבודה כל כך גדולה, העובדים לא יכולים להישאר כולם יחד במקום אחד, כי ככה הם לעולם לא יסיימו את הבנייה. לכן הם חייבים להיות נִפְרָדִים, מפוזרים, כשכל אחד חוזר לחלק בחומה שהוא אחראי לבנות. בגלל הפיזור הזה, נוצר מצב שהבונים רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו. המרחק ביניהם כל כך גדול, עד שאף אחד לא יכול לראות או לשמוע את החברים שלו, והם לא יודעים מה קורה בחלקים האחרים של החומה. המרחק הזה מחייב אותם למצוא דרך להזהיר את כולם ולקרוא להם להתאסף במהירות, למשל על ידי תקיעה בשופר.