נחמיה, פרק ד׳, פסוק ח׳

תארו לעצמכם מצב שבו מתקרבת סכנה גדולה וכולם מסביב מפוחדים, מי יכול לעזור לעם למצוא את האומץ? נחמיה המנהיג עומד על המשמר, ואז הוא מתאר וָאֵרֶא, כלומר הוא רואה בעיניים שלו את האויבים מתקרבים. ברגע הזה הוא לא נשאר במקום, אלא פועל ואומר וָאָקוּם, הוא קם מיד כדי להזהיר את העם ולעודד אותם לצאת ולהגן על עצמם. בתור התחלה, נחמיה פונה אל המנהיגים של העם שנקראים הַחֹרִים וכן הַסְּגָנִים, שהם בעצם השרים, האצילים והפקידים החשובים ביותר. הוא מבקש מהם לא לפחד אלא לסמוך על ה׳. הקריאה שלו אליהם זְכֹרוּ היא לא רק בקשה לחשוב על ה׳ בתוך הראש, אלא הנחיה ממשית לפנות אליו ולבקש את העזרה שלו. לסיום, נחמיה מסביר להם את המטרה החשובה של ההגנה הזו ואומר שהם נלחמים עַל אֲחֵיכֶם, כלומר למען האחים, בני המשפחה והבתים שלהם.