בימים של איום ביטחוני מתמיד, התארגנו בוני חומת ירושלים בשילוב של מסירות למשימה והיערכות טקטית. המילים ואנחנו עשים במלאכה באות להדגיש כי למרות הסכנה, העם לא נטש את עבודת הבנייה [מצודת דוד].
כדי לאפשר את המשך העבודה בבטחה, נוצרה חלוקת תפקידים ברורה: וחציָם מחזיקים ברמחים. המילה "חציָם" מתייחסת למחצית מכלל העם, או למחצית מנעריו של נחמיה [מצודת דוד]. חלוקה זו נבעה משיקול צבאי: מאחר שהבונים היו מפוזרים לאורך החומה, לא הייתה תועלת בכך שכל פועל בודד יחזיק כלי נשק תוך כדי עבודה, שכן מעט אנשים המפוזרים בשטח אינם יכולים להילחם ביעילות. לכן, חצי אחד של העם עסק במלאכה כדרכו, בעוד החצי השני התקבץ ועמד בצפיפות על המשמר כשהם אוחזים ברמחים, מוכנים לעמוד מול האויב ולהגן על הבונים [מלבי"ם, מצודת דוד].
זמן העבודה והשמירה הקיף את כל שעות האור שבהן ניתן לעבוד [ביאור שטיינזלץ], ונמשך מעלות השחר עד צאת הכוכבים. השחר מוגדר כאור הנוצץ בפאת המזרח בטרם זריחת השמש [מצודת ציון], שלב שבו האדם עובר מן החושך אל האור וראייתו הופכת ברורה יותר. צאת הכוכבים הוא הרגע שבו נראים שלושה כוכבים בשמיים. פרק זמן ארוך זה כולו מוגדר מבחינה עקרונית כ"יום", שכן השמש ואורה הם המגדירים את מהות היום. לכן, משלב עלות השחר ועד להופעת הכוכבים, אור השמש – גם אם היא אינה נראית במלואה – שולט ומאפשר את קיום המלאכה והשמירה [רלב"ג].