היערכות צבאית טקטית ומחושבת נדרשה כדי להגן על בוני חומת ירושלים מפני איומי האויבים. נחמיה מארגן את העם למערך הגנה מתוכנן היטב, המשלב ניצול של תנאי השטח עם חלוקה מסודרת של הכוחות.
בתחילת דבריו מתואר מיקום הכוחות, כאשר נחמיה מציב אותם מִתַּחְתִּיּוֹת לַמָּקוֹם מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה. הפרשנים מסבירים כי מדובר במקומות נמוכים ומוסתרים בקרקע, מתחת לאזור הבנייה ומאחורי החומה כלפי חוץ, שם יוכלו להמתין לאויב [מצודת דוד, שטיינזלץ]. על פי חלק מהדעות, נחמיה אסף מודיעין וידע מראש היכן יתקפו האויבים, ודווקא שם ריכז את כוחותיו [מלבי"ם].
באשר למיקום המכונה בַּצְּחִיחִים, הדעות חלוקות. גישה אחת מפרשת שהכוונה היא למקומות מסתור בין הסלעים או תחתיהם [שטיינזלץ, מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי מדובר דווקא במקומות יבשים וגבוהים על פסגות הסלעים החשופים [אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון].
לאורך הטקסט מופיעה כפילות של המילה וָאַעֲמִיד. יש שרואים בכך סגנון מקראי שנועד להדגשה או להמשכיות הרעיון, כפי שמצינו בפסוקים אחרים בתנ"ך [רש"י]. אחרים מסבירים שהאזכור השני בא לפרט ולהרחיב את האופן שבו הועמדו האנשים – כל משפחה בנפרד, כדי לשמור על הבונים [מצודת דוד]. פרשנות טקטית יותר מציעה כי הכפילות מתארת שני כוחות שונים הפועלים במקביל: ה"העמדה" הראשונה מתייחסת לכוח מארב נסתר שהוצב בסלעים מאחורי החומה כדי להפתיע את התוקפים, ואילו ה"העמדה" השנייה מתייחסת לכוח גלוי של העם שעמד מול האויב כשהוא מחולק למחנות [מלבי"ם].
חלוקת העם לְמִשְׁפָּחוֹת נועדה לארגן את גיבורי העם בקבוצות מלוכדות [רש"י, מלבי"ם]. כוחות אלו צוידו היטב בכלי נשק שונים, ובהם חרבות, קשתות, וכן רׇמְחֵיהֶם, שהם חניתות [מצודת ציון], כדי להיות מוכנים להדוף כל מתקפה.