תחשבו על מצב שבו אתם בונים משהו חשוב מאוד, אבל צריכים גם לשמור עליו כל הזמן מפני מישהו שרוצה להרוס אותו. איך אפשר לעשות את שני הדברים יחד? זה בדיוק מה שקרה בירושלים. בָּעֵת הַהִיא, כלומר בזמן שבו עדיין לא סיימו לבנות את חומת העיר, הייתה סכנה גדולה של התקפת פתע מצד האויבים. לכן, ניתנה פקודה מיוחדת לָעָם, לאותם אנשים שהגיעו מהערים הקרובות כדי לעזור בבנייה.
ההוראה הייתה שאִישׁ וְנַעֲרוֹ, כלומר כל בנאי יחד עם בחור נוסף שעוזר לו, יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם. הם התבקשו להישאר לישון בתוך העיר ולא לחזור לבתים שלהם, כדי שיוכלו להיות מוכנים מיד להגן על העיר אם תהיה פלישה. כדי להצליח גם לבנות וגם לשמור, הם חילקו את הזמן בצורה ברורה: וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה. בשעות היום הם עבדו קשה בבניית החומה, ובשעות הלילה הם שמרו והגנו על העיר. בגלל העומס הגדול והתפקיד החשוב, הבונים כמעט לא ישנו בכלל, והקדישו את כל הכוח שלהם למען הגנת ירושלים.