בפרק הזמן שבו טרם הסתיימה בניית החומה, בָּעֵת הַהִיא, ניתנה הנחיה לאנשים שהגיעו לסייע מערי יהודה הסמוכות, המכונים לָעָם. נקבע כי כל אחד מהבונים יחד עם בחור נוסף שאיתו, אִישׁ וְנַעֲרוֹ, לא ישובו לבתיהם אלא יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, כדי להיות זמינים לשמור מפני פלישת פתע של האויב. חלוקת התפקידים קבעה כי וְהָיוּ־לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה, כך ששעות הלילה הוקדשו להגנה ושעות היום לעבודת הבנייה עצמה. מתוך שגרה תובענית זו עולה כי הבונים למעשה לא ישנו כלל.
נחמיה, פרק ד׳, פסוק ט״ז
גַּ֣ם בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָמַ֣רְתִּי לָעָ֔ם אִ֣ישׁ וְנַעֲר֔וֹ יָלִ֖ינוּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְהָֽיוּ־לָ֧נוּ הַלַּ֛יְלָה מִשְׁמָ֖ר וְהַיּ֥וֹם מְלָאכָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.