חשבתם פעם כמה קשה לבנות חומה ענקית כשאתם יודעים שבכל רגע אויבים עלולים להתקיף אתכם? זה בדיוק מה שקרה כשהיהודים בנו מחדש את חומת ירושלים. גם האנשים שהיו הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וגם הַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל, כלומר הפועלים שהעבירו את האבנים והחומרים בעזרת סל מיוחד, עבדו במתח גדול ופעלו באותה הדרך.
בגלל הסכנה, כל פועל עבד במצב שבו בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח. הכוונה היא שביד אחת הוא בנה או סחב דברים, וביד השנייה הוא החזיק את הַשָּׁלַח, שהיא חרב שנועדה להגן עליו אם תפרוץ מלחמה.
אבל אם יד אחת תפוסה עם חרב, איך אפשר להרים משא כבד? כאן אנחנו פוגשים את המילה עֹמְשִׂים, שמשמעותה להעמיס. בגלל שכל פועל החזיק נשק ולא יכול היה להרים את המשא בעצמו, הוא היה צריך שחבר יעזור לו ויעמיס את הסל על הכתף שלו. כך הם עבדו יחד, הגנו אחד על השני והמשיכו לבנות את החומה.