נחמיה, פרק ד׳, פסוק ד׳

אנשי יְהוּדָה מתלוננים על המציאות הקשה בשיקום ירושלים ומכריזים כי קצרה ידם מלהשלים את המלאכה. לטענתם, כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל, כלומר כוחם של הפועלים הנושאים את המשאות הכבדים נחלש ואזל לחלוטין. קושי נוסף המכביד עליהם הוא וְהֶעָפָר הַרְבֵּה, שכן נותר עוד חומר בנייה רב לשאת, או שכמות הפסולת בשטח כה גדולה עד שלא ניתן להתקדם בבנייה מבלי לפנותה תחילה. השילוב בין אפיסת הכוחות והעומס הפיזי, יחד עם הפחד המתמיד והצורך להתגונן מפני התקפות פתע של אויבים, מוביל אותם למסקנה כי וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה.