נחמיה, פרק ז׳, פסוק ס״ז

מניין השבים מן הגולה מתרחב וכולל בנפרד מבני ישראל גם את האוכלוסייה הנלווית אליהם. המילה מִלְּבַד מדגישה כי המספר שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה מתייחס אך ורק אל עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה של האזרחים החופשיים שהוזכרו קודם לכן. אל המסע לארץ ישראל הצטרפו גם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת שתפקידם היה לשיר ולזמר בדרך, שכן העם עלה מתוך שמחה ובנחת. מספרם עמד על מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, והפער מול הרשימה המקבילה בספר עזרא שבה נמנו מאתיים בלבד, נובע מכך שארבעים וחמישה מהם היו קטנים בימי עזרא ונספרו כבוגרים בפני עצמם רק בימי נחמיה. בנוסף, בחלק מהספרים מופיע ברשימה זו פירוט של כמות הבהמות שהתלוו למסע.