נחמיה המושל, המכונה בתואר הכבוד הַתִּרְשָׁתָא, קבע הנחיה מעשית לאנשים שטענו לכהונה אך לא יכלו להוכיח את ייחוסם. הוא הורה להם אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, כלומר חל עליהם איסור לאכול מקודשים בעלי קדושה חמורה המותרים לכוהנים בלבד, כדוגמת תרומה ובשר קורבנות. איסור זה יישאר בתוקף עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאוּרִים וְתֻמִּים, כדי שמעמדם יתברר בוודאות באמצעות כוחם הנבואי. מכיוון שבימי בית המקדש השני לא היו אורים ותומים, משמעות ההוראה היא שההמתנה לבירור כשרותם תימשך הלכה למעשה עד לימות המשיח.
נחמיה, פרק ז׳, פסוק ס״ה
וַיֹּ֤אמֶר הַתִּרְשָׁ֙תָא֙ לָהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֹאכְל֖וּ מִקֹּ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים עַ֛ד עֲמֹ֥ד הַכֹּהֵ֖ן לְאוּרִ֥ים וְתֻמִּֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.