סיכום מפקד השבים מגלות בבל מציג את המספר הכולל של העולים, אך חושף גם את השינויים הדמוגרפיים שהתחוללו בקרב העם לאורך השנים. המילה רִבּוֹא משמעותה עשרת אלפים [מצודת ציון], כך שהמספר הכולל המופיע בפסוק הוא ארבעים ושניים אלף ושלוש מאות ושישים.
הביטוי כָּל־הַקָּהָל כְּאֶחָד מלמד כי מספר זה מאגד בתוכו את כלל השדרות בעם ישראל שהשתתפו בעלייה: ישראלים, כוהנים, לוויים, נתינים ובני עבדי שלמה [מצודת דוד]. עם זאת, בחינת הנתונים מעלה קושי מתמטי, שכן חיבור מספרם של כל בני המשפחות שהוזכרו קודם לכן בפרק אינו מגיע לסך הכולל המופיע כאן. הסיבה לכך היא שהרשימה המפורטת מנתה בנפרד רק את בני שבט יהודה ובנימין, ואילו המספר הכולל שבפסוק מצרף אליהם גם את העולים משאר שבטי ישראל שהצטרפו אליהם [מצודת דוד].
בנוסף, קיימים הבדלים רבים בין רשימת העולים המופיעה כאן בספר נחמיה לבין הרשימה המקבילה בספר עזרא, הן בשמות המשפחות והמנהיגים והן במספרים. הפערים נובעים מכך שהעלייה הראשונה התרחשה בימי זרובבל, ואילו נחמיה עלה לארץ שנים רבות לאחר מכן. נחמיה אמנם מצא את ספר היחס המקורי, אך הוא עדכן את הנתונים הפרטניים בהתאם למציאות של ימיו. כך למשל, הוא הוסיף לרשימת ראשי העם את נחמני, שבעלייה הראשונה היה צעיר ולא נחשב למנהיג, אך בימי נחמיה כבר גדל ועלה לגדולה [מצודת דוד].
השינויים במספרי המשפחות משקפים תהליכים טבעיים של תמותה וילודה שאירעו לאורך השנים. משפחות שהיו קטנות בעבר התרבו וזכו להיספר כמשפחות עצמאיות, בעוד שמשפחות אחרות שהתמעטו נספחו למשפחות קרובות. למרות עדכון הנתונים הפרטניים, כאשר נחמיה חתם את הרשימה במספר הכולל, הוא בחר לכתוב את המספר המקורי של העולים כפי שהיה בתחילת הדרך, ולא את מספרם המעודכן. זאת משום שהתואר "העולים משבי הגולה" מתייחס לאלו שבאו בפועל מבבל, ולא לדורות החדשים שנולדו כבר בארץ ישראל [מצודת דוד].