מניין השבים מן הגולה מתרחב מעבר לאזרחים החופשיים, וכולל גם את האוכלוסייה הנלווית שהצטרפה למסע לארץ ישראל. המילה מִלְּבַד באה להדגיש כי המספר שבעת אלפים שלוש מאות שלושים ושבעה מתייחס אך ורק לעבדים ולאמהות של אלו שהוזכרו קודם לכן, והוא מחושב בנפרד ממניין בני ישראל.
אל השבים התלוו גם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת, זכרים ונקבות שתפקידם היה לשיר ולזמר במהלך הדרך, שכן העם עלה לארץ מתוך שמחה ובנחת [מצודת דוד]. מספרם של משוררים אלו עמד על מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. בפירוט המקביל בספר עזרא מוזכרים מאתיים משוררים בלבד, והפער מוסבר בכך שאותם ארבעים וחמישה נוספים היו קטנים בימי עזרא ונספרו כטפלים למבוגרים, אך בימי נחמיה הם כבר גדלו ונמנו כבוגרים בפני עצמם [מצודת דוד].
בנוסף, ישנם ספרים שבהם מופיע ברשימה זו משפט נוסף המפרט את כמות הבהמות, ומונה שבע מאות שלושים ושישה סוסים ומאתיים ארבעים וחמישה פרדים [ביאור שטיינזלץ].