במדבר, פרק ד׳, פסוק י״ד

לקראת מסעות בני ישראל במדבר נארז מזבח העולה, ותחילה וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת כָּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ עָלָיו בָּהֶם. כלים אלו כללו אֶת הַמַּחְתֹּת ששימשו לחתיית גחלים, אֶת הַמִּזְלָגֹת שנועדו להפוך את בשר הקורבנות באש, וְאֶת הַיָּעִים כמגרפות לגריפת הדשן, וְאֶת הַמִּזְרָקֹת שבהם אספו את הדם לזריקתו, המהווים יחד את כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ. לצידם הונח גם כלי קיבול גדול שנועד לשאת את אש התמיד ולהוציא את הדשן אל מחוץ למחנה. לאחר מכן וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ שהונח מעל בגד ארגמן שצבעו רמז לדם הקורבנות. לבסוף וְשָׂמוּ בַדָּיו, כלומר הכניסו את מוטות הנשיאה אל המזבח, שהיה גדול אך חלול מבפנים ולכן משקלו לא הכביד על הנושאים אותו.