בזמן מסעות בני ישראל במדבר, נדרשה הכנה קפדנית של כלי המשכן לקראת נשיאתם. תהליך אריזת מזבח העולה כלל את איסוף כל כלי השרת ששימשו לעבודת הקורבנות השוטפת, הנחתם עליו, וכיסוי המזבח כולו לפני הרכבתו על מוטות הנשיאה.
הכלים המפורטים מייצגים את שלבי העבודה השונים על המזבח. המחתת היו כלים דמויי כף או מחבת בעלי שלוש מחיצות בלבד, שהיו פתוחים בחלקם הקדמי כדי לאפשר שאיבה וחתייה של גחלים לצורך הרמת הדשן [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. המזלגת היו מעין צינוריות או קילשונות מנחושת שנועדו לטיפול בבשר הקורבנות. בעזרתם היו מכים באיברים שעל גבי האש והופכים אותם, כדי שישרפו ויתעכלו היטב ובמהירות [רש"י, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. היעים היו מגרפות נחושת ששימשו לכיבוד, גריפה ופינוי של הדשן מעל גבי המזבח [רש"י, ביאור שטיינזלץ], ואילו המזרקת, מילה הכתובה בפסוק חסר האות ו' [מנחת שי], היו כלי קיבול שנועדו לאיסוף דם הקורבנות ולזריקתו על קירות המזבח [ביאור שטיינזלץ].
אף על פי שהכתוב מציין כי הניחו עליו את כל כליו, סירות הדשן אינן מוזכרות במפורש. במקומן היה כלי קיבול גדול ששימש לשלוש מטרות מרכזיות: נשיאת אש על המזבח בזמן המסעות כדי לשמור על הציווי של אש תמיד, הוצאת הדשן אל מחוץ למחנה, וכן השלכתו על הרצפה בזמן העבודה כדי שקול הרעש יזעיק את הכהנים והלויים לבוא ולשרת [חזקוני].
לאחר הנחת הכלים, פרסו על המזבח כסוי עור תחש. תחתיו נפרס בגד ארגמן, שצבעו נועד לרמז על הדם האדום שנזרק על המזבח, ובכך הוא נבדל מכלי קודש אחרים כמו הארון ומזבח הזהב שכוסו בתכלת, או השולחן שכוסה בתולעת שני [מלבי"ם]. לבסוף, ושמו בדיו – הכניסו את מוטות הנשיאה. הכתוב משמיט כאן את המילה "את" לפני המילה "בדיו", בשונה מהתיאור אצל שאר כלי המשכן [מלבי"ם]. אף על פי שמזבח העולה היה גדול ממדים, הוא היה חלול מבפנים, ולכן נשיאתו על גבי הבדים לא הייתה כבדה מדי [ביאור שטיינזלץ].