מניין בני משפחת גרשון הראויים לעבודת משא המשכן עמד על אלפיים ושש מאות ושלושים איש.
הביטוי לְבֵית אֲבֹתָם מעורר קושי, שכן הוא נראה מיותר. ביטוי זה כבר הופיע בתחילת הציווי על מניין בני גרשון (בפסוק לח), וכפילות כזו אינה מופיעה במניינם של בני קהת ומררי, וגם לא במניין שאר שבטי ישראל [העמק דבר].
כדי להבין את פשר הכפילות, יש להבחין בין שני ניסוחים דומים שמופיעים בפרשה: "לבית אבותם" לעומת "ולבית אבותם" (בתוספת האות וי"ו). הצירוף לְבֵית אֲבֹתָם (ללא וי"ו) בא ללמד כלל יסוד בהלכות יוחסין: ההשתייכות למשפחה נקבעת אך ורק לפי משפחת האב ולא לפי משפחת האם. לעומת זאת, כאשר התורה כותבת "ולבית אבותם" (כפי שנכתב בתחילת מניין בני גרשון וקהת), הכוונה היא לחלוקה פנימית נוספת: המשפחה חולקה לתתי־קבוצות של "בתי אבות", שלכל אחת מהן יועד תפקיד ספציפי [העמק דבר].
חלוקה פנימית זו נדרשה אצל בני קהת וגרשון משום שלא כל אדם היה ראוי ומתאים לשאת את כלי הקודש. עובדה זו משתקפת בכך שאחוז הגברים בני שלושים עד חמישים מתוך כלל הזכרים (מבן חודש ומעלה) היה נמוך משמעותית אצלם בהשוואה לבני מררי. גם מבין אלו שנמצאו ראויים למשא, לא כולם התאימו לאותו תפקיד, שכן קדושתו של ארון הברית אינה דומה לקדושת שאר הכלים. לכן חולקו משפחות קהת וגרשון לבתי אבות, וכל בית אב קיבל אחריות על כלי קודש אחר [העמק דבר].
לאור זאת מתבהרת הסיבה לכפילות. מכיוון שהאזכור הראשון במניין בני גרשון ("ולבית אבותם") התייחס לחלוקת התפקידים הפנימית, היה מקום לטעות ולחשוב שאדם שאביו ממשפחת קהת ואמו ממשפחת גרשון, אשר נמצא לא מתאים למשאות הקודש של משפחת אביו, יוכל "לרדת" בדרגה ולהצטרף למשפחת אמו כדי לשאת את משאות בני גרשון. כדי לשלול אפשרות זו, חזר הפסוק והדגיש לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם (ללא וי"ו), להורות שההשתייכות למשימות היא אך ורק לפי משפחת האב. הדגשה כזו לא נדרשה אצל בני קהת, משום ששם אין חשש שאדם ממשפחה אחרת (שאמו מקהת) יצטרף למשאותיהם, שכן התפקיד דורש מעלה עליונה שלא ניתן להגיע אליה מתוך משפחה פחותה יותר [העמק דבר].