תפקידם של בני משפחת גרשון התחלק לשני מצבים שונים שדרשו מהם היערכות כפולה: תקופות שבהן מחנה ישראל חנה במקומו, וזמנים שבהם העם נדד במדבר. הפרשנים מסכימים כי החלוקה בפסוק משקפת את שני המצבים הללו. המילה לַעֲבֹד מתייחסת לתפקידם בזמן החניה, ואילו המילה וּלְמַשָּׂא מכוונת לתפקידם בעת המסע.
בזמן החניה, עבודתם של הלויים כללה מגוון משימות. מלאכה זו הורכבה מהקמת המשכן ותיקונו [העמק דבר], וכן משמירה, שחיטה ועשיית לחם הפנים [אבן עזרא]. למעשה, אף שפירוט העבודה במשכן העומד אינו מופיע כאן במפורש, הוטלו עליהם משימות התחזוקה והסיוע השוטפות המוכרות מעבודת הלויים במקדש, כדוגמת שירה, הפשטת עורות וניקוי הבהמות [ביאור שטיינזלץ].
כאשר המחנה יצא לדרך, עברו בני גרשון לשלב המשא. כבר בפסוקים קודמים הוזכרה משמרתם של בני גרשון באוהל מועד בעת החניה, וכאן התורה משלימה את התמונה ומבהירה כי כל אותם כלי קודש שהיו תחת שמירתם והשגחתם כשהמשכן עמד על תילו, הם אלו שנמסרו לאחריותם לנשיאה בזמן המסע [ספורנו, הכתב והקבלה].
מבחינה לשונית, המילה וּלְמַשָּׂא משמשת כשם הפועל, בדומה לפעלים אחרים במקרא המציינים פעולה [אבן עזרא, אוהב גר]. בנוסף, במילה הַגֵּרְשֻׁנִּי האותיות גימ"ל ונו"ן מודגשות בדגש חזק במסורת הקריאה [מנחת שי].