מעבר הציווי ממשפחת קהת למשפחת גרשון מעורר מתח, שכן גרשון היה הבכור מבין בני לוי, אך נמנה שני. הפרשנים מסבירים כי סדר המניין לא נקבע לפי גיל או סדר לידה, אלא לפי רמת הקדושה של המשא. קהת נמנה ראשון כיוון שנשא את כלי הקודש הפנימיים, כארון והמנורה, בעוד גרשון נשא את יריעות המשכן ומכסיו [אברבנאל, אלשיך].
המילה וַיְדַבֵּר פותחת דיבור חדש ונפרד מאת ה׳, ואינה נסמכת ברצף על הציווי הקודם שעסק בבני קהת. הפרשנים מסכימים כי הפרדה זו נועדה לחלוק כבוד לגרשון, לרומם את מעמדו ולפייסו על כך שנמנה לאחר אחיו הצעיר. הדיבור הנפרד, שנקבע גם כפתיחת פרשה חדשה, מדגיש שגם מניינם של בני גרשון נעשה מתוך חשיבות, ייחוד ונשיאות ראש, ולא כנספח למניין קהת [אור החיים, אברבנאל, אלשיך].
בניגוד לציווי על משפחת קהת שהופנה למשה ולאהרן יחד, כאן הדיבור מכוון אֶל־מֹשֶׁה לבדו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שההבדל נובע מאופי המשא: משא בני קהת כלל סכנת חיים בשל קדושתו העצומה, ולכן נדרשה מעורבותו הישירה של אהרן ובניו כדי לכסות את הכלים טרם נשיאתם, כדי שהלויים לא ימותו. לעומת זאת, משא בני גרשון היה קל יותר מבחינת קדושתו ולא הצריך את התערבות הכהנים והשגחתם הישירה [אור החיים, אברבנאל]. גישה נוספת מסבירה את השמטת שמו של אהרן בכך שמשפחת קהת התייחדה בכך שיצאו ממנה משה ואהרן עצמם, ולכן נדרש להזכיר את שניהם לכבוד משפחתם, מה שאין כן במשפחת גרשון [אלשיך].
אף שפירוט חלוקת המשא וסדרי המסעות עשוי להיראות כהוראה טכנית וזמנית לתקופת הנדודים במדבר בלבד, יש הרואים בסדר המדויק של חניית השבטים ומשפחות הלויים תבנית עמוקה, המקבילה לסדר חלוקת הנחלות העתידי של עם ישראל בארצו [ברכת אשר על התורה].