מניין בני לוי הכשירים לשירות במשכן מלווה בהגדרות לשוניות מדויקות, המבחינות דק היטב בין תפקידיהן של המשפחות השונות. הכתוב מציין כי בני משפחת מררי נדרשים לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. בחירה מדוקדקת זו של המילים נועדה להבדיל את עבודתם מזו של בני משפחת גרשון, שלגביהם נאמר בתורה "עבודה באוהל מועד". ההבדל נובע מאופי המשא: בני גרשון נשאו את היריעות והמכסים, כלומר את האוהל עצמו, ולכן עבודתם מוגדרת כעבודה "באוהל". לעומת זאת, בני מררי נשאו את הקרשים והאדנים, המהווים את שלד המבנה, ולכן תפקידם מוגדר כעבודה "של" אוהל מועד [אור החיים].
הבחנה זו שופכת אור גם על השימוש במילה לַצָּבָא. מאחר שהתורה כבר פירטה במדויק את אופי עבודתם של בני מררי באמצעות המילים "עבודת אוהל מועד", לא היה צורך להשתמש בביטוי הכפול "לצבא צבא", כפי שהופיע אצל משפחות אחרות. אצל בני קהת וגרשון, שעבודת שניהם הוגדרה כעבודה "באוהל", התורה נזקקה לשינויים במונח ה"צבא" כדי להבדיל ביניהם. אולם כאן, אצל בני מררי, ההבדל כבר ניכר בבירור בתיאור העבודה עצמה, ולכן הכתוב מסתפק במילה אחת [אור החיים].