חלוקת התפקידים של משפחות הגרשוני באוהל מועד מוגדרת באופן מובהק, תוך קביעת גבולות אחריות ושרשרת פיקוד מסודרת. המילים זֹאת עֲבֹדַת נועדו להדגיש את בלעדיות התפקיד, וללמד כי לבני משפחות קהת ומררי אסור היה לגעת או להתערב בעבודתם של בני גרשון [מלבי"ם].
הפסוק קובע כי וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר, כלומר העבודה התבצעה תחת פיקודו הישיר של איתמר, בנו השני מבין בניו הנותרים של אהרן הכהן [ביאור שטיינזלץ]. סמכות זו של איתמר באה לידי ביטוי בכמה רבדים. מבחינה מעשית, הוא היה אחראי למסור לידי בני גרשון את המשא שעליו הופקדו [שד"ל], וכן שימש כראש השמירה שתפקידו לוודא כי כל חפץ מונח במקומו הראוי [העמק דבר]. אף על פי שלכל אחד מבני גרשון היה מינוי קבוע ומשמרת משלו לנשיאת חפץ ספציפי באופן תמידי, איתמר תפקד כמפקח העליון שהשגיח עליהם כדי להבטיח שיעשו את מלאכתם נאמנה [מלבי"ם].
מינוי זה מצביע על שלב חדש וקבוע בעבודת המשכן. בעוד שההנחיה הראשונית והכנסתם של בני גרשון לתפקיד נעשו על ידי אהרן ובניו יחד, מכאן ואילך עברה ההשגחה השוטפת עליהם לידיו של איתמר בלבד [רש"ר הירש].