מניין משפחת מררי חותם את פקידת משפחות הלוויים, תוך הדגשת הקשר המיוחד של משה רבנו לתפקידם. הפרשנים מסבירים כי משפחת מררי הופקדה על שמירת אוהל מועד, ושמירה זו לא נועדה רק להגנה טכנית מפני גנבים, אלא היוותה מצווה מהותית שנועדה לכבד ולרומם את המשכן.
בסיום הפסוק מופיע הביטוי בְּיַד מֹשֶׁה. הגישה הפרשנית מצביעה על כך שביטוי זה אינו מקרי, והוא בא ללמד על מעורבותו האישית והישירה של משה בתפקיד משפחת מררי. משה עצמו שימש כראש השומרים והשתתף עמהם בפועל בשמירת הלילה של המשכן.
מעורבות זו של משה מאירה את חלוקת התפקידים המדויקת וההלכתית בין משפחות הלוויים השונות. בני קהת הופקדו על השירה ביום, תפקיד המוגדר כ"מלאכת מחשבת" הדורשת לימוד והעמקה, ומשה היה שותף לו בהיותו משורר. לעומתם, בני גרשון הופקדו על פתיחת וסגירת שערי המשכן. על פי ההלכה, לוי שעיקר תפקידו הוא שירה, אשר חורג מסמכותו ועוסק בשוערות, עובר על איסור חמור ומתחייב מיתה. מכיוון שמשה היה משורר ביום ושומר בלילה, חל עליו איסור מוחלט לקחת חלק בתפקיד השוערות של בני גרשון. מסיבה זו, הביטוי בְּיַד מֹשֶׁה מופיע בפסוקים העוסקים במניין בני קהת ובני מררי, שבעבודתם משה היה שותף פעיל, אך נעדר לחלוטין מפרשיית המניין של בני גרשון.