בשיא כוחם הפיזי והרוחני, נקראים הלויים לשאת בעול התפקידים המקודשים, והכתוב מסכם את מניין הפקודים שיועדו לכך [אבן עזרא]. חלוקת התפקידים המופיעה בכתוב מפרידה בין שתי פעולות מרכזיות: העבודה עצמה ומשא המשכן, והפרשנים מציעים גישות שונות להבנת מהותן.
בביאור המושג עבודת עבודה, קיימת מחלוקת האם מדובר בעבודה פיזית או רוחנית. הגישה הראשונה נוטה להסבר המעשי, ולפיה מדובר בפעולות הפיזיות של הורדת המשכן והקמתו [שד"ל, חזקוני], או לחלופין בסיוע מעשי לכוהנים בהכנת הקרבנות, כגון שחיטת הבהמות, הפשטת עורן וניתוחן לאיברים [רא"ש, דעת זקנים, בכור שור].
לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנשענת על מסורת חז"ל, מפרשת מושג זה כמתייחס לשירת הלויים ולנגינתם בכלי זמר כדוגמת כינורות ומצלתיים. לפי תפיסה זו, משמעות הביטוי היא "עבודה המשמשת עבודה אחרת" כלומר, השירה והנגינה של הלויים מלוות את עבודת הקורבנות של הכוהנים ונערכות במקביל לניסוך היין על המזבח [רש"י, תורה תמימה, הדר זקנים].
פרשנים רבים מעמיקים בגישה זו ומסבירים מדוע השירה מוגדרת כ"עבודה". השירה מבטאת את השמחה שבקיום המצוות, שהרי השלמות בעבודת ה' דורשת התמסרות מתוך שמחה והתעלות הנפש. הנגינה מעוררת את הלבבות, מרוממת את המחשבה, והופכת את הקרבת הקורבן מפעולה טכנית לעבודת ה' שלמה ומשמחת [רש"ר הירש, הכתב והקבלה, רבנו בחיי]. נוסף על כך, העובדה שפרטי שירת הלויים אינם מפורשים בתורה אלא הועברו במסורת ומוסדו בהמשך על ידי דוד המלך, מהווה הוכחה חזקה לקיומה של תורה שבעל פה ולכך שמנהג השירה אחוז בשורשי האומה מקדמת דנא [אם למקרא, רבנו בחיי].
באשר למושג ועבודת משא, הפירוש המקובל והפשוט הוא נשיאת כלי הקודש וקרשי המשכן על הכתפיים [רש"י, חזקוני]. עם זאת, מתעורר קושי לשוני: אם "עבודת עבודה" פירושה עבודה למען עבודה אחרת, היה מצופה שגם כאן הכוונה תהיה עבודה למען המשא. כדי ליישב זאת, יש המפרשים שהמושג כולל גם את עבודת ההכנה למשא, כגון העמסת הקרשים והמשאות על העגלות שביצעו חלק ממשפחות הלויים [משכיל לדוד, גור אריה, מזרחי]. לבסוף, מעניין לציין כי לאחר שנבנה בית המקדש הקבוע בירושלים ופסקה עבודת המשא הפיזית של נדידת המשכן, מצאו הפרשנים משמעות חדשה למושג זה, ופירשו אותו מלשון נשיאת קול, כהמשך ישיר לעבודת השירה והזמרה של הלויים במקדש [שפתי כהן].