לאחר המפקד הכללי של בני לוי מגיל חודש ומעלה, מוקד הציווי עובר כעת למפקד ייעודי של אלו הכשירים לעבודה פיזית פעילה של נשיאת המשכן במהלך המסעות במדבר, עבודה המוגבלת לגילאי שלושים עד חמישים. גם כאשר המשכן מפורק לחלקיו לצורך הנדודים, הוא שומר על קדושתו ומשמעותו [רש"ר הירש]. משום כך, בניגוד למפקד הקודם שבו נמנו משפחות הלויים לפי סדר הולדתם (גרשון, קהת ומררי), כאן משתנה הסדר והמשפחות נמנות על פי דרגת החשיבות של עבודתן, החל ממשפחת קהת [ברכת אשר על התורה].
הפרשנים עומדים על הסיבה שבגינה פונה ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יחד בציווי זה. מבחינה מעשית, אהרן ובניו הם אלו שאחראים בפועל לסדר את העבודה ולהטעין את משא הקודש על כתפיהם של בני קהת [חזקוני]. מעבר לכך, מכיוון שהלויים נתונים תחת מרותו של אהרן ומיועדים לסייע לו, ה' משתף אותו בדיבור וכביכול נוטל ממנו רשות לקחת את בני קהת לעבודת הקודש [שפתי כהן].
עם זאת, למרות שמו של אהרן המופיע בפסוק, קיימת אבחנה מהותית באופן העברת הנבואה. המילה לֵאמֹר מלמדת כי הדיבור האלוהי הישיר היה מופנה למשה בלבד, והוא זה שנדרש לאמור ולהעביר את הדברים לאהרן, ששמו הוזכר בפסוק מפאת כבודו [שפתי כהן, ברכת אשר על התורה]. הבדל זה בא לידי ביטוי גם בדקדוק הלשוני המבחין בין המונח "דיבור", המבטא דו־שיח ישיר שהתקיים רק עם משה, לבין "אמירה", המבטאת פנייה המועברת אל אהרן [ברכת אשר על התורה].