במדבר, פרק ד׳, פסוק א׳

תארו לעצמכם שאתם צריכים לארוז ולהעביר את הדבר הכי יקר וחשוב שיש לכם ממקום למקום, איך הייתם שומרים עליו? כשבני ישראל נדדו במדבר, הם היו צריכים לפרק את המשכן ולשאת אותו איתם. גם כשהמשכן היה מפורק לחלקים, הוא נשאר קדוש וחשוב מאוד. לכן, ה' מצווה לספור עכשיו רק את הגברים משבט לוי שהם בני שלושים עד חמישים. בגיל הזה הם מספיק חזקים כדי לעשות את העבודה הקשה של נשיאת חלקי המשכן על הכתפיים. בדרך כלל סופרים את המשפחות לפי סדר הגיל, אבל הפעם סופרים קודם כל את משפחת קהת, כי התפקיד שלהם היה החשוב ביותר. ה' פונה בדיבור אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן. למה גם אל אהרן? כי אהרן ובניו הם אלה שמסדרים את העבודה ומעמיסים את הכלים הקדושים על הכתפיים של בני קהת. בנוסף, הלויים הם העוזרים של אהרן, ולכן ה' משתף אותו מתוך כבוד, כאילו הוא מבקש ממנו רשות. אבל המילה לֵאמֹר מגלה לנו שה' דיבר באופן ישיר רק עם משה. משה הוא זה שהיה צריך להעביר את הדברים לאהרן, והשם של אהרן נכתב בפסוק פשוט כדי לחלוק לו כבוד.