תארו לעצמכם שאתם מקבלים תפקיד לשאת את החפץ הכי יקר בעולם, אבל מבקשים מכם לא להסתכל עליו בכלל בזמן שאורזים אותו. נשמע קצת מפתיע, נכון? בדיוק במצב הזה היו בני משפחת קהת, שהיו אחראים לסחוב את כלי הקודש של המשכן ממקום למקום.
ה׳ פונה כאן גם למשה וגם אֶל אַהֲרֹן. הסיבה שהדיבור מופנה גם לאהרן היא שיש לו ולבניו הכהנים תפקיד חשוב מאוד: להשגיח מקרוב על בני קהת בזמן שמפרקים את המשכן, כדי לשמור עליהם שלא יעשו טעות חמורה שעלולה לפגוע בהם.
ההוראה הייתה שבני קהת לא רק שלא ייגעו בכלים, אלא אפילו לא יהיו באזור ולא יראו אותם בזמן שמכסים אותם. למה בעצם? הכלים האלו הם כל כך קדושים ומיוחדים, ויש להם משמעות עמוקה. אם בני קהת יסתכלו עליהם כשהם גלויים ובזמן שאורזים אותם, הם עלולים להתבלבל ולחשוב עליהם כעל סתם חפצים רגילים. כשהם לא רואים את הכלים עצמם אלא רק נושאים אותם כשהם עטופים, הכלים נשארים בעיניהם משהו רוחני, טהור ומיוחד מאוד.