במדבר, פרק ד׳, פסוק י״ט

יצא לכם פעם להחזיק בידיים משהו יקר וחשוב במיוחד, כזה שצריך להיזהר איתו מאוד? כלי הקודש שבמשכן הם הדברים הכי יקרים וקדושים שיש. להיות קרובים אליהם זו זכות עצומה שמביאה המון ברכה וחיים, אבל דווקא בגלל הקדושה העצומה הזו, צריך לגשת אליהם בזהירות רבה. לכן, ה' מבטיח ללויים וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ, כלומר, אם הם יתנהגו בכבוד ובזהירות עם כלי הקודש, הם יזכו לחיים ארוכים ולברכה ולא ייפגעו. כדי לשמור עליהם, אהרן הכהן ובניו מקבלים הוראה חשובה שנקראת וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם. התפקיד שלהם הוא להיכנס קודם, לכסות היטב את כל הכלים ולהכין אותם למסע, עוד לפני שהלויים נכנסים פנימה. כשהלויים סוף סוף מתקרבים, נאמר בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. המילה את כאן פירושה פשוט אל, כלומר כאשר הם ניגשים אל המקום הקדוש. אפשר לדמיין שהלויים כל כך התלהבו ואהבו את עבודת ה', שהם רצו לרוץ פנימה ולתפוס את הכלים כמה שיותר מהר. אבל ריצה כזו עלולה לגרום לבלגן, ולפעמים אפילו לסקרנות מסוכנת להציץ ולהרים את הכיסויים כדי לראות איזה כלי הם סוחבים. כדי למנוע את זה, הכלל הוא וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ. כל לוי היה צריך להמתין בסבלנות עד שהכהנים יראו לו בדיוק איפה לעמוד ומה לעשות. לבסוף, כל אחד קיבל את התפקיד המדויק שלו, שהתחלק לעַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ. העבודה היא הטיפול המסודר בכלי הקודש, והמשא הוא הפעולה של הרמת הכלים על הכתפיים ונשיאתם בדרך בבטחה.