יצא לכם פעם לארוז חפץ ממש יקר וחשוב לפני יציאה לדרך ארוכה? בטח עטפתם אותו בהמון שכבות כדי שלא יקרה לו שום דבר. כשבני ישראל נדדו במדבר, הם היו צריכים לארוז את כלי המשכן בזהירות רבה, והכלי המיוחד והחשוב מכולם היה ארון הברית. כדי להגן על הארון ולשמור על כבודו, היו מורידים את הפרוכת, שהיא המסך המיוחד של קודש הקודשים, וְנָתְנ֣וּ עָלָ֗יו, כלומר הניחו אותה על הארון כדי לכסות אותו. מעל הפרוכת פרסו כְּסוּי ע֣וֹר תַּ֔חַשׁ, שהוא עור חזק מאוד ואטום שנועד לשמור על הארון מפני גשם, אבק ופגעי מזג האוויר בחוץ.
אבל בניגוד לשאר הכלים במשכן שעליהם עור התחש היה הכיסוי החיצוני ביותר, בארון הברית הסדר היה הפוך. מִלְמָ֑עְלָה, מעל הכול, פרסו בֶֽגֶד־כְּלִ֛יל תְּכֵ֖לֶת. זהו אריג יקר ומהודר שכולו בצבע תכלת. ולמה דווקא הוא היה בחוץ? בגלל המעלה הרוחנית המיוחדת של הארון. היה ראוי שכולם יראו את הבגד המכובד והיפה הזה, שמזכיר בצבעו את טוהר השמיים.
בסוף ההכנות, וְשָׂמ֖וּ בַּדָּֽיו. אנחנו יודעים שהיה אסור להוציא את מוטות הנשיאה מהטבעות של הארון, אז איך אפשר לשים אותם עכשיו? הכוונה היא לא שהכניסו אותם מחדש, אלא שיישרו והידקו אותם לקראת ההליכה. המוטות היו עבים בקצוות ודקים באמצע, כך שהם יכלו לזוז בתוך הטבעות בלי ליפול. בזמן שחנו במדבר המוטות בלטו לצד אחד, ולפני היציאה למסע פשוט סידרו אותם כך שיבלטו בצורה שווה משני הצדדים, כדי שיהיה נוח ויציב לשאת את הארון.