תארו לעצמכם שהיו מציעים לכם את התפקיד הכי חשוב ומיוחד בעולם. האם הייתם מיד מסכימים בשמחה, או שאולי הייתם קצת חוששים וחושבים שאתם לא מספיק מתאימים? זה בדיוק מה שקרה במשפחת קהת. כשהגיע הזמן לספור את האנשים שמתאימים לעבוד במשכן, התברר שהמספר שלהם קטן יחסית. הסיבה לכך היא שהרבה אנשים שהגיעו לגיל המתאים פשוט פחדו לגשת. הם הרגישו כל כך הרבה כבוד ויראה כלפי עבודת הקודש של ה', עד שהם חששו שהם לא מספיק ראויים לתפקיד החשוב הזה.
כשהתורה כותבת את המספר המדויק שלהם, היא משתמשת במילה וַחֲמִשִּׁים. בדרך כלל, התורה מעדיפה לעגל מספרים למאות שלמות. אבל כאן, בגלל שהספירה נעצרה בדיוק על המספר חמישים, התורה מציינת זאת במדויק ולא מעגלת.
עוד דבר מעניין מסתתר בצירוף המילים אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת. בניגוד למשפחות אחרות, חסרה כאן האות ו' לפני המילה שבע. החיסרון הזה אינו מקרי, אלא משמש כרמז לאירוע עצוב שקרה במשפחה הזו עם אדם בשם קורח, שעורר מחלוקת ומריבה. האות החסרה קוטעת את הרצף של המספרים, בדיוק כפי שהמריבה יצרה שבר בתוך המשפחה, וזה מזכיר לנו שחלק מהאנשים שם טעו ונגררו אחרי אותה מחלוקת.