יצא לכם פעם לעזור לארוז ציוד לקראת מעבר דירה או טיול אוהלים גדול? תארו לעצמכם איזו עבודה עצומה זו הייתה לארוז את המשכן בכל פעם שבני ישראל יצאו למסע במדבר! כדי שהכל יעבוד בסדר מופתי, התפקידים חולקו בין משפחות הלוויים. משפחת גרשון קיבלה תפקיד מיוחד: לשאת את כל הבדים והכיסויים של המשכן. זו הייתה עבודה קלה יותר מהעבודה של משפחת מררי, שסחבו את קרשי העץ והעמודים הכבדים.
בזמן הפירוק, בני גרשון ארזו את השכבות השונות של האוהל, מהפנים אל החוץ. קודם כל הם לקחו את יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, שהן עשר היריעות התחתונות שהיו ממש התקרה הפנימית של המשכן. מעליהן הם ארזו את אֹהֶל מוֹעֵד, ואלו הן אחת עשרה יריעות שעשויות משיער של עיזים ושימשו כאוהל שעוטף את היריעות התחתונות. אחר כך הם קיפלו את מִכְסֵהוּ, שזהו כיסוי העשוי מעורות של אילים הצבועים באדום. מעל השכבה הזו היה מונח וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה, שהוא כיסוי נוסף מעורות מיוחדים ששמר על הכל מלמעלה.
בנוסף לכל כיסויי הגג האלו, בני גרשון נשאו גם את מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, שזהו הווילון הגדול ששימש כדלת בפתח של המשכן בצד מזרח. כך כל משפחה ידעה בדיוק מה האחריות שלה, והמשכן נדד ממקום למקום בצורה מסודרת ומושלמת.