תפקידם של בני קהת במסעות המשכן מתמקד בנשיאת המרכיבים המקודשים ביותר. עיקר הדיון הפרשני בפסוק נסוב סביב הבנת הצירוף קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. בדרך כלל, מונח זה מציין את החדר הפנימי ביותר במשכן כאשר הוא עומד על תילו, או דרגת קדושה של קורבנות מסוימים. אולם, מכיוון שבזמן מסע המשכן מפורק, ובני קהת נושאים כלים הממוקמים גם בהיכל ובחצר ולא רק בחדר הפנימי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמונח אינו מתייחס כאן למיקום הפיזי, אלא לחפצים עצמם, כלומר לכלים המקודשים ביותר.
לפי קו מחשבה זה, הפסוק משמש ככלל שילך ויפורט בהמשך, והוא כולל את הארון, השולחן, המנורה, המזבחות, הפרוכת וכן את כל כלי השרת הנלווים אליהם [רש"י, ביאור שטיינזלץ, גור אריה, משכיל לדוד, ברכת אשר]. לעומת הגישה המרחיבה, ישנה דעה המצמצמת את הצירוף קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וקובעת כי הוא מכוון אך ורק לארון הברית [אבן עזרא].
גישה אחרת מציעה קריאה שונה של הפסוק, ולפיה יש להבין את המילים כאילו נכתב "באוהל מועד ובקודש הקודשים". כלומר, הפסוק מתאר את מקומות המוצא של הכלים: נשיאת השולחן, המנורה ומזבח הזהב שמקומם באוהל מועד, ונשיאת הארון שמקומו בקודש הקודשים. לפי פירוש זה, הפסוק בא להקדים ולתאר את סדר העבודה המדויק, שבו תחילה נכנסים הכוהנים לכסות את הכלים ולהכין אותם, ורק לאחר מכן ניגשים בני קהת לשאת אותם [שד"ל].