הכניסה לעבודת הקודש במשכן אינה מובנת מאליה, אלא דורשת בשלות פיזית, הכנה נפשית ומודעות רוחנית עמוקה. מניין הלויים מבני קהת חושף את התנאים והדרישות לעמידה במשימה ייחודית זו.
הכתוב תוחם את גיל העבודה: מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה. הגבלת הגיל עד חמישים נובעת מכך שבגיל זה מתחילה ירידה בכוחו הפיזי של האדם [אבן עזרא]. באשר לגיל ההתחלה, מתעוררת סתירה מול פסוק אחר בספר במדבר, המציין את גיל עשרים וחמש כתחילת עבודת הלויים. כדי ליישב זאת, מסבירים הפרשנים כי בגיל עשרים וחמש הלוי מתחיל ללמוד ולהתבונן בסדרי העבודה, ורק לאחר חמש שנות הכשרה, בהגיעו לגיל שלושים, הוא ניגש לעבודה המעשית עצמה [תורה תמימה]. מתוך כך אף נלמד כלל חינוכי: תלמיד שלא ראה סימן ברכה והצלחה בלימודו במשך חמש שנים, שוב אינו רואה [תורה תמימה, בכור שור].
חלוקה נוספת מציעה שבגיל עשרים וחמש הוכשרו הלויים לעבודות קלות יותר, כגון שירה, ואילו גיל שלושים, המאופיין בשיא הכוח הפיזי, יועד למשא הכבד [בכור שור]. גישה שונה מסבירה כי בגיל שלושים טבעו של האדם מתייצב והוא מוכר היטב לסביבתו, ולכן זהו הגיל הראוי למינוי רשמי וקבוע על ידי משה ואהרן, בעוד שבגיל עשרים וחמש הלוי יכול היה רק לבוא ולהתנדב מעצמו לסייע [רמב"ן, מובא בברכת אשר].
התורה מדייקת וכותבת כָּל בָּא לַצָּבָא, ולא "כל הבא". שינוי לשוני זה מלמד שלא כל לוי שהגיע לגיל שלושים נמנה אוטומטית, אלא רק מי שהיה מוכשר וראוי למשמרת הקודש. נשיאת הארון הייתה כרוכה בסכנת חיים של ממש עבור מי שלא היה ראוי לכך, ולכן נבחרו רק אלו שהבינו את גודל הסכנה והיו מוכנים וראויים רוחנית למשימה [העמק דבר].
באשר למהות התפקיד, התורה משתמשת בביטוי לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה. יש המפרשים בפשטות כי הכוונה היא למלאכת נשיאת המשא [אבן עזרא]. אולם, יש שחולקים וטוענים כי נשיאת משא אינה מוגדרת כ"מלאכה", ולכן מפרשים שהכוונה היא לעשייה ועיבוד של כלי הקודש במקרה שהתעורר צורך לתקנם או לחדשם [העמק דבר].
גישה עמוקה יותר עומדת על ההבדל בין המונח "עבודה", המציין טורח פיזי ויוחס למשפחות הלויים האחרות (גרשון ומררי), לבין המונח "מלאכה" המיוחס כאן לבני קהת. "מלאכה" היא עשייה הדורשת מחשבת אומן וריכוז. מכיוון שארון הברית נשא בדרך נס את נושאיו, עיקר תפקידם של בני קהת לא היה המאמץ הפיזי, אלא המאמץ התודעתי. היה עליהם לשמור על מחשבה זכה, לא להסיח את הדעת מקדושת הארון, ולכוון את הליכתם ביראת כבוד ובסדר נכון, כנושאי אדון על כתפם [אור החיים, מלבי"ם].
במבט פנימי, מסע הלויים עם המשכן נועד להכניע את כוחות הרע והשממה שהמדבר מייצג, ולהפוך אותו למקום של קדושה וחיים. אף על פי שלבני קהת לא היה כל ניסיון קודם בעבודת המשכן, עצם ההתמסרות למשימה והמניין שלהם העניקו להם כוח רוחני לבצעה. מכאן נלמד מסר לדורות: גם כאשר אדם מרגיש שסביבתו, או אפילו הוא עצמו, הפכו ל"מדבר" רוחני המלא בהרגלים שלילים, אל לו להתייאש. ברגע שיקבל על עצמו החלטה כנה להשתנות ולפעול, ה' יעניק לו את הכוחות להתגבר ולשנות את המציאות, גם אם הוא חש בלתי מוכן או חסר כישורים מתאימים [ביאורי חסידות].