סיכום מניין משפחות בני גרשון חושף את המורכבות שמאחורי קבלת הציווי האלוהי ואת ההקפדה היתרה בחלוקת התפקידים במשכן. הכתוב מדגיש כי המניין התבצע עַל פִּי ה', בשונה מהמניין של בני מררי בהמשך, שם נאמר "ביד משה". ההבדל נובע מכך שמשה לא ידע בתחילה כי רצון ה' הוא למנות גם את בני גרשון בדרך זו. הוא פעל מדעת עצמו וצירף את הנשיאים למניין, ורק מאוחר יותר, כשהגיע למנות את בני מררי, שרתה עליו רוח ה' והתברר כי זהו אכן הרצון האלוהי עבור כלל הלוויים [העמק דבר].
בנוסף, הצירוף כָּל הָעֹבֵד מצביע על ההקפדה החמורה על גבולות התפקיד של כל לוי. קיימת הפרדה מוחלטת בין משימות הקודש השונות, עד כדי כך שלוי שתפקידו לשורר אשר התערב או עסק במלאכת חברו – מתחייב בנפשו. מסיבה זו משה לא יכול היה להשתתף עמהם בעבודה עצמה, כדי שלא לפרוץ את הגבולות הברורים והנוקשים של חלוקת התפקידים [צפנת פענח].