סיום מפקד הלוויים וחלוקת התפקידים ביניהם משקפים מערכת מדויקת ומוקפדת שהתנהלה בהכוונת ה'. לכל אדם יועד תפקיד ספציפי, דבר המדגיש את הסדר והאחריות הנדרשים בעבודת המשכן.
המילים עַל־פִּ֨י יְהֹוָ֜ה פָּקַ֤ד אוֹתָם֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה מציינות כי ה' הוא שהורה למנות את הלוויים ולשבץ אותם לתפקידיהם, כאשר משה רבנו הוא שביצע את המינויים בפועל ותחת פיקוחו [אור החיים, ביאור שטיינזלץ, בכור שור]. לשם כך, משה השתמש בחכמתו הגדולה כדי להבחין ולהתאים במדויק איזה אדם ראוי לאיזו עבודה [העמק דבר]. השימוש בביטוי "על פי ה'" בהקשר זה ייחודי למפקד הלוויים ואינו מופיע במפקד שאר בני ישראל, דבר המרמז על מידתם הרוחנית המיוחדת הקשורה למידת הדין, לשירה ולשמירת המקדש [רבנו בחיי].
החלוקה המפורטת מבוטאת במילים אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְעַל־מַשָּׂא֑וֹ. בעוד שיש מי שמפרש שהכפילות "איש איש" מתייחסת באופן כללי לשלוש משפחות הלוויים המרכזיות – גרשון, קהת ומררי [אבן עזרא, הטור הארוך], פרשנים אחרים מסבירים שהכוונה היא למינוי פרטני של כל אדם ואדם באופן אישי [רמב"ן, בכור שור]. הכתוב מחלק בין שני מצבי שירות: עֲבֹדָת֖וֹ מתייחסת לעבודת הקודש שנעשתה בזמן שחנה המחנה במקומו, ואילו מַשָּׂא֑וֹ מתייחס לנשיאת חלקי המשכן בזמן המסע, כאשר כל לוי ידע מראש מהו משקל המשא שעליו לשאת [ספורנו, הכתב והקבלה].
מתוך חלוקה קפדנית זו לומדים הפרשנים הלכה מהותית: חל איסור מוחלט על לוי לעשות את מלאכתו של חברו או אפילו לסייע לו בה. כל אדם מוגבל אך ורק לתפקידו שלו, וחריגה מכך נחשבת לעבירה חמורה. עיקרון זה מומחש במסורת חז"ל המספרת על לוי ממשפחת השוערים שביקש לעזור לחברו ממשפחת המשוררים לסגור את דלתות המקדש, והוזהר כי מעשה כזה אסור בתכלית [רמב"ן, בכור שור, צאינה וראינה].
באשר לסיום הפסוק, וּפְקֻדָ֕יו אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה, קיימות מספר גישות להבנת המילה "ופקודיו". הגישה המרכזית מסבירה שהכוונה היא לתנאי המפקד, כלומר שכל מי שנמנה ומונה לעבודה היה אך ורק בטווח הגילים שבין שלושים לחמישים שנה, ולאחר גיל חמישים פרש מעבודתו [רש"י, משכיל לדוד]. גישה נוספת רואה במילה זו הוראה פרטנית, שמשמעותה כי כל לוי ידע בדיוק את שמות הכלים הספציפיים שהוא מופקד לשאת [ספורנו, הכתב והקבלה]. לעומת זאת, יש המפרשים שהפרוש למילה זו הוא הממונים והשרים (כדוגמת אלעזר ואיתמר) שמונו לפקח על הלוויים ברוח הקודש [העמק דבר, שפתי חכמים]. מבחינה רעיונית, המילה מדגישה שאלו הם אנשיו של ה', שנספרו אך ורק למענו ועל פי ציוויו [רש"ר הירש], ומבחינה תחבירית יש מי שמפרש את המילה "אשר" במשמעות של "כאשר", כלומר – כל המינויים נעשו בדיוק כפי שציווה ה' את משה [רמב"ן, מזרחי].