המעבר בין עבודת הכהנים לתפקיד הלוויים דורש זהירות עליונה והקפדה על גבולות הקדושה. רק לאחר שהכהנים יכינו את הכלים למסע, יוכלו בני משפחת קהת לגשת לתפקידם.
וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת
בני קהת מורשים לגשת לשאת את הכלים אך ורק לאחר שהכהנים מסיימים לחלוטין לכסות אותם [רשב"ם, ביאור שטיינזלץ]. התוספת של ו"ו החיבור במילים וְאַחֲרֵי כֵן מלמדת כי לא היה זה מעבר מיידי. בני קהת המתינו פרק זמן עד שאהרן פקד על כל איש את תפקידו המדויק [הכתב והקבלה]. בנוסף, ההמתנה נדרשה עד שכל הכלים כולם יכוסו, ולא התאפשר לשאת כל כלי מיד עם כיסויו, וזאת כדי למנוע סכנה של מגע מקרי בכלים שעוד טרם כוסו [מלבי"ם].
אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ
הפרשנים נחלקים בהגדרת ההבדל בין שני המושגים הללו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמונח הראשון מתייחס לארון הברית שניצב בקודש הקודשים והוא מקור הקדושה כולה, בעוד שהמונח השני מתייחס לשאר הכלים שניצבו מחוץ לפרוכת, כגון השולחן, המנורה והמזבחות, אשר תפקידם להוציא לפועל את מטרת הארון [רש"ר הירש, שפתי כהן, שפתי חכמים].
מנגד, קיימת גישה המאגדת תחת המונח הראשון את הארון יחד עם מזבח העולה. לפי תפיסה זו, הארון הוא שורש הקדושה כי בו מונחת התורה, ואילו המזבח נחשב למעין מבנה של קבע המלא באדמה ולא לכלי מיטלטל רגיל. שאר הפריטים, ובראשם המנורה, נכללים תחת ההגדרה של כלי הקודש [רש"י, משכיל לדוד].
וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ
המגע הישיר בכלים הקדושים מותר לכהנים בלבד [ביאור שטיינזלץ]. בני קהת נשאו את הכלים באמצעות מוטות בלבד, ואפילו המנורה הונחה על גבי משטח מיוחד מעל המוטות דרך כבוד [שפתי כהן]. האיסור לגעת בכלים עצמם נותר בתוקפו גם לאחר שהם כוסו לחלוטין [מלבי"ם].
מבחינה תחבירית, הפרשנים מסכימים כי המילה המציינת מוות אינה נסמכת למילת השלילה שלפניה. כלומר, הכוונה אינה שאם לא יגעו הם ימותו, אלא זוהי אזהרה מפורשת: עליהם להיזהר לא לגעת, משום שאם יגעו, הם ימותו [שפתי חכמים, מזרחי, גור אריה].
הפרשנים מסכימים כי העונש המדובר כאן הוא מיתה בידי שמים ולא עונש שמוטל על ידי בית דין אנושי. הסיבה לכך היא שבית דין אינו מוסמך להטיל עונש מוות על עבירות הקשורות לקדושת המקדש [מזרחי]. יתרה מכך, השימוש בלשון רבים מצביע על גזירה אלוהית כללית, בניגוד לבית דין שדן כל אדם בנפרד בלשון יחיד. ענישה בידי שמים גם מבטיחה את קיום העונש בוודאות, לעומת ענישת בית דין התלויה בעדים והתראות [גור אריה].
אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד
פסוק זה מסכם את רשימת הפריטים הייחודיים שנמסרו לאחריות בני קהת [מלבי"ם]. תפקידם התמקד בנשיאת הכלים הפנימיים של אוהל מועד, אך הם לא נשאו את מבנה האוהל והמשכן עצמם [אבן עזרא].
מעבר למשמעות ההיסטורית, אופן הנשיאה של בני קהת משמש מקור הלכתי לדיני נשיאת משאות בשבת. מתוך חישוב גובהם של הלוויים ומידות הארון שהונח על כתפיהם, חכמים למדו שהארון נישא באוויר בגובה של למעלה מעשרה טפחים מהקרקע. מכאן נגזר האיסור ההלכתי להעביר חפץ באוויר מעל גובה זה ברשות הרבים ביום השבת [תורה תמימה].