במהלך מסעות בני ישראל במדבר, הוטלה מלאכת פירוק המשכן ונשיאתו על משפחות הלוויים. חלוקת התפקידים ביניהן לא הייתה מקרית, אלא שיקפה סדר ארגוני תחת פיקוחו של איתמר בן אהרן הכהן. משפחת גרשון הופקדה על נשיאת כלי האריג, הבגדים והיריעות. עבודה זו נחשבה קלה יותר מבחינה פיזית בהשוואה למשא הכבד של משפחת מררי, שנשאו את קרשי העץ, העמודים ואדני הנחושת [רבנו בחיי].
הכתוב מפרט את שכבות הטקסטיל השונות שמשפחת גרשון נשאה, החל מהפנים אל החוץ. תחילה מוזכרות יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, שהן עשר היריעות התחתונות המהוות את תקרתו הפנימית של המבנה. מעליהן נפרס אֹהֶל מוֹעֵד, ואלו הן אחת עשרה יריעות העיזים ששימשו כאוהל המכסה את היריעות התחתונות [רש"י, שפתי חכמים, מזרחי, ביאור שטיינזלץ, גור אריה].
מכאן עובר הכתוב לתאר את השכבות העליונות יותר, ומציין את מִכְסֵהוּ. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה כאן היא למכסה העשוי עורות אילים מאדמים. הכתוב נוקט כאן בדרך קצרה ומשמיט את סוג העור, שכן הדבר כבר ידוע ממקומות אחרים [אבן עזרא, הטור הארוך, רבנו בחיי, אבי עזר]. מעל שכבה זו הונח וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר־עָלָיו מִלְמָעְלָה.
סביב אופן הנחתם של שני מכסות העור הללו קיימת מחלוקת פרשנית. גישה אחת גורסת כי מדובר בשני כיסויים נפרדים לחלוטין, של עורות אילים לחוד ועורות תחש לחוד. העובדה שהם מוזכרים כאן בנפרד, בניגוד למקומות אחרים בתורה שבהם נכללו יחד תחת המילה "מכסה", נובעת מכך שבזמן הפירוק והמסע נשאו הלוויים כל כיסוי בפני עצמו [גור אריה, ברכת אשר]. לעומת זאת, פרשנים אחרים סבורים כי שני המכסים היו תפורים ודבוקים זה לזה ושימשו כשכבה אחת [אבן עזרא, הטור הארוך, רבנו בחיי]. גישה שלישית מציעה כי לא היו שתי שכבות המונחות זו על גבי זו, אלא יריעה אחת שחציה עשוי עורות אילים וחציה עורות תחש. לפי פירוש זה, המילה מִכְסֵהוּ מתייחסת לעורות האילים שכיסו את רוב המשכן מעל אזור ההיכל, ואילו עורות התחש הונחו מִלְמָעְלָה רק מעל אזור קודש הקודשים [העמק דבר, ברכת אשר].
מעבר ליריעות הגג, נשאו בני גרשון גם את מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. הכוונה היא לווילון המזרחי שחצץ בפתח המשכן. ציון הכיוון המזרחי אינו בא להבדיל אותו מווילון אחר, שכן לא היה פתח נוסף למשכן, אלא משמש כתוספת ביאור להבהרת מיקומו המדויק. פירוט זה בא להוציא מכלל אפשרות שמדובר בחצי היריעה העליונה שהייתה כפולה ומונחת בחזית האוהל, שכן היא הייתה מחוברת לשאר היריעות ולא נחשבה למסך בפני עצמו [רש"י, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים].
לפירוט המדויק של שכבות האוהל והמכסה בפסוק ישנה גם משמעות הלכתית הנוגעת לדיני טומאה וטהרה. הכתוב מקיש ומחבר בין המכסה העליון העשוי עורות לבין אוהל יריעות העיזים התחתון. סמיכות זו מלמדת שכשם שיריעות העיזים מוגדרות מבחינה הלכתית כ"אוהל" המסוגל לקבל טומאה, כך גם מכסות העור העליונים נחשבים לאוהל לכל דבר ועניין לעניין טומאת מת [תורה תמימה].