סיכום מניין משפחות בני קהת מציג לא רק את המספרים, אלא גם את מהות תפקידם הייחודי ואת שרשרת הציווי האלוהי שהובילה לפקידתם.
הפסוק מגדיר את בני קהת בתואר כל העובד באהל מועד. הגדרה זו אינה מקרית, שכן בני קהת שימשו כמשוררים, תפקיד הנחשב לעבודה ממשית באוהל מועד. זאת בניגוד לבני מררי, שתפקידם הסתכם בנשיאת משאות ושמירה, פעולות שאינן מוגדרות כ"עבודה" במובנה המדויק של המילה [צפנת פענח]. מבחינה דקדוקית, במילה הקהתי האות קו"ף מנוקדת בשווא [מנחת שי].
הפסוק מציין כי הספירה נעשתה אשר פקד משה ואהרן על פי ה' ביד משה. שיתופו של אהרן במניין בני קהת נובע מהיקש שמשה עשה בעצמו; אף שלא היה דיבור אלוהי מפורש שציווה על אהרן להשתתף בפקידה זו, משה למד והסיק זאת ממקרים אחרים שבהם הציווי הופנה לשניהם, כדוגמת מניין הדגלים. משום כך מדגיש הפסוק שהדבר נעשה ביד משה, שכן הדבר נבע מכוח הבנתו ולימודו של משה מתוך דבר ה' [העמק דבר].
הפרשנים עומדים על כך שהביטוי ביד משה מופיע בסיום מניין בני קהת ובני מררי, אך נעדר ממניין בני גרשון. הסיבה לכך טמונה באופן שבו נמסר הציווי לכל משפחה. אצל בני קהת, הציווי הקודם בפרשה הופנה למשה ולאהרן יחד, ולכן היה צורך להבהיר כאן שהנבואה עצמה ניתנה בעיקרה למשה. אצל בני מררי, לא נכתבה כלל פתיחה של "וידבר ה' אל משה", ולכן הוצרך הפסוק להשלים בסוף שהדבר נעשה על פי ה' ביד משה. לעומת זאת, אצל בני גרשון נאמר במפורש בתחילת הציווי "וידבר ה' אל משה" ללא אזכור של אהרן, וממילא לא היה צורך לחזור ולציין שהדבר נעשה ביד משה [רא"ש, דעת זקנים].