חלוקת התפקידים במדבר דרשה סדר וארגון מופתי, במיוחד בכל הנוגע לפירוק, נשיאה והרכבה של המשכן. בני משפחת גרשון קיבלו אחריות על המעטפת החיצונית של המשכן, הכוללת את היריעות, הקלעים והאביזרים הנלווים אליהם, שנועדו לשמור על קדושת המקום ושלמותו במהלך מסעות בני ישראל.
הכתוב מציין כי בני גרשון נושאים את קלעי החצר ואת המסך אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. מאחר שהקלעים שימשו כדפנות סביב החצר ולא הונחו פיזית על גבי המשכן, מפרשים רבים מסבירים כי משמעות המילה עַל אינה עמידה ממעל, אלא הגנה וסיכוך. הקלעים והמסך הקיפו את המשכן ואת מזבח הנחושת שעמד מחוצה לו, ושימשו כחומת מגן סביבם [רש"י, מזרחי, גור אריה]. מנגד, יש המפרשים את המילה עַל בפשטות במשמעות של "ליד" או "בסמוך" למשכן ולמזבח [ביאור שטיינזלץ].
בנוסף ליריעות עצמן, הוטל על בני גרשון לשאת וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם, שהם החבלים הקושרים את הקלעים [ביאור שטיינזלץ], וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם. באשר למהותם של כלי עבודה אלו, קיימות גישות שונות. יש הסבורים כי מדובר בציוד ההקמה והנשיאה כגון שולחנות, יתדות ומיתרים [אבן עזרא], או בקרסים שחיברו את היריעות, ואף בכלי השיר ששימשו בעבודת הלוויים [מלבי"ם]. אחרים מדגישים כי אלו כלי מלאכה ותיקון שנצרכו לתחזוקת היריעות, כמו כלי אריגה [העמק דבר].
חלקו האחרון של הפסוק, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם, עורר דיון נרחב בקרב הפרשנים, הנחלקים לשלוש גישות מרכזיות באשר לכוונת המילים יֵעָשֶׂה לָהֶם:
הגישה הראשונה והמרכזית גורסת כי המילה לָהֶם מתייחסת לבני גרשון עצמם. לפי קו חשיבה זה, מאחר שהכלים כבר היו עשויים, פועל העשייה אינו מתפרש כפשוטו, אלא במשמעות של מסירה והפקדה. כלומר, בני גרשון אחראים על כל מה שיימסר לידיהם [רש"י, גור אריה, ברטנורא, נתינה לגר]. אחריות זו כבדה במיוחד, שכן נאסר עליהם לגשת אל הכלים או לראותם בטרם אהרון ובניו יכסו אותם, ועליהם לשאת את המשא בזהירות כאילו הם עצמם עשו אותו [שפתי כהן].
הגישה השנייה חולקת על כך וסוברת כי המילה לָהֶם מתייחסת למשכן ולמזבח. לפי פירוש זה, הכתוב מטיל על בני גרשון לשאת את כל הכלים הרבים שנעשו עבור המשכן והמזבח, מעבר למה שפורט עד כה [רמב"ן, הטור הארוך, מיני תרגומא].
הגישה השלישית קושרת את הפסוק ישירות למלאכת התחזוקה וההקמה. לפי תפיסה זו, הכתוב מתייחס לכלים שנעשו במיוחד כדי לעבוד עם חלקי המשכן, כגון צבתות ופטישים שנועדו לתקיעת היתדות ועקירתם [ספורנו, הכתב והקבלה, אבן עזרא, ברכת אשר על התורה]. גישה זו כוללת גם את האחריות על המעשה והתיקון עצמו; בני גרשון לא רק נשאו את המשכן, אלא היו אמונים על כל מה שצריך לתקן או לעשות מחדש, ועליהם היה לבצע את העבודה הפיזית הזו בעצמם [מלבי"ם, העמק דבר].