הפנייה המשותפת למשה ולאהרן מהווה הקדמה לאזהרה חמורה הנוגעת לאחריותם של הכהנים כלפי בני משפחת קהת בזמן פירוק המשכן. הסיבה שהדיבור מופנה גם אֶל אַהֲרֹן היא משום שמוטלת עליו ועל בניו מצווה אקטיבית להשגיח בקפדנות על הקהתים, כדי למנוע מהם לעשות טעות שתביא עליהם עונש כרת [אבן עזרא].
הוראה זו מוסיפה נדבך על הציוויים הקודמים: בעוד שקודם לכן נקבע כי בני קהת יישאו את כלי הקודש רק כשהם עטופים כדי שלא ייגעו בהם, כעת נדרש שהם כלל לא יהיו נוכחים ולא יראו את הכלים בשעת כיסויים. המטרה בהרחקה זו היא שכלי הקודש יישארו עבור נושאיהם מושג רעיוני ורוחני, ולא אובייקט של תפיסה חושית. ההתבוננות הפיזית בכלים ברגע העטיפה עלולה להסיח את הדעת מן הייצוג הרוחני שלהם, לפגוע בהבנת משמעותם העמוקה, ובכך לחלל אותם בעיני הנושאים אותם [רש"ר הירש].