תארו לעצמכם מצב שבו צריך לקבל החלטה חשובה, ורוצים שכולם ירגישו שהכל נעשה בצורה הכי הוגנת שיש. משה רבנו עמד בפני מצב כזה בדיוק. הוא היה צריך לקבוע אילו בכורות יוחלפו בלוויים בחינם, ואילו בכורות יצטרכו לשלם כסף. כדי למנוע ויכוחים על השאלה מי ישלם ומי לא, משה ערך הגרלה. הוא הכין אלפי פתקים שעליהם נכתב "בן לוי", ועוד כמה מאות פתקים שעליהם נכתב "חמישה שקלים". כל בכור שלף פתק, ורק מי שיצא לו הפתק של התשלום, שילם את הכסף.
את הכסף שנאסף משה היה צריך להעביר למשפחה שלו. כדי שאף אחד לא יחשוב שמשה אוסף כסף ונותן אותו לקרובי המשפחה שלו רק כדי לעזור להם להתעשר, התורה מדגישה שמשה עשה הכל עַל־פִּי ה' ומיד מוסיפה שוב שהוא פעל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. החזרה הזו נועדה להבהיר שמשה גבה בדיוק את הסכום שהתבקש, ופעל רק מתוך הקשבה מוחלטת לציווי של ה', בלי שום רצון להרוויח משהו אישי או לעשות טובה למשפחתו.
ואיך בדיוק חולק הכסף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו? משה לא חילק את המטבעות שווה בשווה לכל אחד מהכהנים. במקום זאת, הוא ערבב את כל הכסף שנאסף וחילק אותו לשני חצאים. חצי אחד הוא נתן לאהרון, ואת החצי השני הוא חילק בין הבנים שלו. בגלל שהכסף עורבב מראש, יצא שהשקלים ששילם בכור אחד הגיעו בסופו של דבר לכמה כהנים שונים.