התפקיד הייחודי המוטל על משפחת קהת משבט לוי היה נשיאת הכלים המקודשים ביותר במשכן. וּמִשְׁמַרְתָּם מתייחס לאחריות הפיזית ולמשא של הארון, השולחן, המנורה ושאר הכלים (ביאור שטיינזלץ).
המילה וְהַמִּזְבְּחֹת בלשון רבים כוללת את שניהם: מזבח הזהב ומזבח הנחושת (אבן עזרא). מכיוון שהפסוק כורך אותם יחד, חז"ל לומדים מכך הלכה משותפת לשניהם. בניגוד לשאר כלי המקדש שהיו זקוקים לטבילה לאחר הרגלים מחשש שנטמאו על ידי המוני העם, שני המזבחות היו פטורים מכך. מזבח הנחושת נחשב כמחובר לאדמה ולכן אינו מקבל טומאה, ומזבח הזהב הושווה אליו. טעם נוסף לכך הוא שהמזבחות נחשבים ככלי עץ העשויים לעמוד במקומם, וציפוי המתכת שלהם בטל לגביהם ואינו גורם להם לקבל טומאה (תורה תמימה).
הביטוי וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ מכוון לכלים הנלווים ששימשו לעבודת המנורה, השולחן והמזבחות (אבן עזרא), אשר מפורטים בהמשך הכתובים (חזקוני).
זיהויו של וְהַמָּסָךְ נתון במחלוקת פרשנית. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בפרוכת המבדילה בין הקודש לבין קודש הקודשים ומגנה על הארון. אף על פי שמסך שער החצר ראוי יותר להיקרא "מסך" משום שהוא מגן מפני החוץ, גם הפרוכת הפנימית זוכה לכינוי זה מכיוון שהיא משמשת מחיצה המגינה ומבדילה בין דרגות הקדושה השונות (רש"י, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ, גור אריה, ברכת אשר). מנגד, האבן עזרא דוחה פירוש זה בתוקף, וטוען כי האמת הברורה היא שהכוונה למסך המונח בפתח אוהל מועד.
החלק החותם את הפסוק, וְכֹל עֲבֹדָתוֹ, מתפרש במספר דרכים. יש המסבירים כי הכוונה למיתרים והחבלים של המסך (אבן עזרא), או לשאר פרטי העבודה הקשורים בו (ביאור שטיינזלץ). אולם, מתעוררת שאלה לגבי מהות ה"עבודה" של הפרוכת, שכן היא לא נישאה כמשא בפני עצמו אלא הכהנים כיסו בה את הארון בעת המסע. מכך מסיקים כי העבודה אינה מתייחסת למשא, אלא למלאכת האריגה והיצירה של הפרוכת עצמה. מלאכה זו, שהייתה מתחדשת מדי שנה, נמסרה במדבר לאחריותם של בני קהת, והעיסוק בה נחשב לסגולה רוחנית ללימוד תורה, בדומה לעיסוק בבניית ארון הברית (העמק דבר).