מפקד הבכורות שערך משה מבטא את הדיוק הנדרש בקיום ההוראה האלוהית, תוך שילוב הדוק בין התורה שבכתב לבין ההלכה והמסורת שבעל פה.
הפסוק מציין כי משה פקד את הבכורות כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ, תוספת שלכאורה נראית מיותרת. אולם, ביטוי זה בא ללמד שמשה פעל על פי קבלה ומסורת שבעל פה שנמסרה לו ישירות מה', מעבר לפשט הכתוב בתורה [העמק דבר]. מסורת זו נועדה להבהיר בדיוק מי ראוי להיכלל באותו מפקד.
הכתוב מדגיש שמשה פקד את כל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אילו היה נכתב "לבני ישראל", היה ניתן להבין שהמפקד כולל כל אדם הנמנה על שבטי ישראל לאחר אביו, אפילו אם אמו היא משבט לוי. הדיוק במילה בִּבְנֵי בא למעט וללמד שהבכורה עצמה צריכה להיות שייכת לישראל באופן מוחלט. על פי ההלכה, בכור שאמו לווייה ואביו ישראל פטור ממצוות פדיון הבן, שכן קדושת הבכור תלויה ברחם האם. משום כך, המסורת שבעל פה הורתה למשה שלא למנות בכורות אלו, כיוון שהם ממילא פטורים מהפדיון ואינם זקוקים לכך שבן שבט לוי יחליף את קדושתם [העמק דבר].