המילים וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר פותחות שלב חדש בהנהגת המקדש, מיד לאחר בחירת משפחת הכהונה וההלם שבעקבות מותם הפתאומי של נדב ואביהו. הדיבור האלוהי המופיע כאן נועד להגדיר את מעמדו ותפקידו של שבט לוי, ולבסס את מערכת היחסים שבין הלוויים, הכהנים וכלל האומה [רש"ר הירש].
הצורך המיידי בהגדרת תפקיד הלוויים נובע מהלקח הטראגי של מות בני אהרן. הם מצאו את מותם מכיוון שהכניסו ממד של שרירותיות ורצון עצמי לעבודת הקודש. לעומת זאת, עבודת המשכן חייבת להיות מושתתת על משמעת, ציות בשמחה וכפיפות מוחלטת לרצון ה'. הלוויים, המקבלים כעת את האחריות לשמירה על המקדש, נועדו לגלם את ההפך המוחלט מאותה שרירותיות ולשמש כשומרים נאמנים של עדות התורה [רש"ר הירש].
לצד הרעיון הרוחני, ישנו מניע מעשי והיסטורי ברור לקריאה זו. מבחינה מעשית, מאחר שנותרו רק אהרן ושני בניו לשרת ככהנים, הם אינם מסוגלים לשאת לבדם בעול העבודה ובמשא כלי המשכן. לכן, ה' מצווה לקרב את שבט לוי כדי לייחד אותם לעזרת הכהנים, בדומה למשרתים העומדים הכונים לפני אדונם. תפקיד הלוויים מתחלק לשלושה תחומים מרכזיים: שירה על הדוכן בזמן הקרבת הקרבנות, שמירה קפדנית על המשכן כדי למנוע מאנשים זרים לגשת אל הקודש בטעות, ונשיאת כלי המשכן במהלך מסעות בני ישראל במדבר [אברבנאל].
מבחינה היסטורית, בחירת שבט לוי מהווה תחליף לבכורות ישראל. במקור, הבכורות שניצלו במצרים היו אמורים לשרת בקודש, אך מאחר שנכשלו בחטא העגל, הם איבדו את זכותם וקדושתם. שבט לוי, שעמד בניסיון ולא חטא בעגל, נבחר כעת רשמית על ידי ה' להחליף אותם ולבצע את עבודת הקודש במקומם [אברבנאל].