חלוקת התפקידים של נשיאת המשכן מסתיימת עם הטלת האחריות על המרכיבים הכבדים והמבניים של המבנה. תפקידם של בני מררי, המוגדר במילים וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי, כלל את האחריות לשלד המשכן עצמו: קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו וְכָל כֵּלָיו, כלומר הקרשים, הבריחים, העמודים, האדנים וכל הכלים הנלווים לעבודה זו [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על שינוי לשוני בולט בפסוק זה. בניגוד למשפחות גרשון וקהת, שתפקידם מתואר רק במילה "משמרת", אצל בני מררי מוסיפה התורה את המילה וּפְקֻדַּת [ברכת אשר על התורה].
לתוספת זו ניתנו שני הסברים מרכזיים. גישה אחת מסבירה כי המילה באה להדגיש את מעמדם וחשיבות תפקידם. מכיוון שבני מררי היו המחלקה האחרונה של הלויים שקיבלה את תפקידה, היה מקום לחשוב בטעות שהם קיבלו רק את השאריות שנותרו, כאילו משמרתם נקבעה מאליה וללא משמעות מיוחדת. לכן הכתוב מדגיש שמדובר ב"פקודה", מינוי מיוחד המעיד על אמון, והטלת תפקיד שאינה פחותה בחשיבותה מזו של שאר בני לוי [רש"ר הירש, ברכת אשר על התורה].
מנגד, יש המקשרים את המילה וּפְקֻדַּת לאופן המדויק והפרטני שבו התבצעה עבודתם. התוספת רומזת לכך שכל כלי וכלי ממשא בני מררי הופקד בידי אדם מסוים ששמו נרשם עליו. בדומה לכך שקרשי המשכן היו מסומנים כדי שכל קרש יחזור תמיד למיקומו המדויק (למשל, קרש שעמד בצפון תמיד יונח בצפון), כך גם האנשים הנושאים אותם היו פקידים ממונים, כאשר כל אדם אחראי על חפץ מוגדר ומיוחד [מלבי"ם].