חלוקת התפקידים במחנה הלוויים נועדה ליצור סדר מופתי ולמנוע מחלוקות, כאשר כל משפחה קיבלה אחריות מדויקת על נשיאת חלקי המקדש במסעות המדבר. במדרג הכבוד והקדושה, תפקידם של בני גרשון נחשב לעמדת ביניים: אחריותם על יריעות הבד והכיסויים הייתה פחותה מקדושת הכלים הפנימיים שנשאו בני קהת, אך נחשבה למכובדת יותר ממשא הקרשים, הבריחים והעמודים הכבדים שהוטל על בני מררי [רלב"ג].
המילה וּמִשְׁמֶרֶת מציינת את התפקיד והאחריות של בני גרשון [ביאור שטיינזלץ], והפסוק מפרט את הפריטים שעליהם הופקדו.
הפרשנים מסכימים כי המונח הַמִּשְׁכָּן אינו מתייחס למבנה כולו, שהרי אם כן, שאר הפירוט בפסוק היה מיותר [מזרחי, גור אריה]. למעשה, מדובר בעשר היריעות התחתונות ביותר, שהיו עשויות מפשתן שזור [אבן עזרא, חזקוני]. הן זכו לכינוי זה משום שהן אלו שנראו לעיני מי שעמד בתוך חלל המבנה [שפתי חכמים, גור אריה].
מעליהן הונח וְהָאֹהֶל, שהוא כינוי לאחת עשרה יריעות העשויות משיער עזים [אבן עזרא, חזקוני]. יריעות אלו נקראות כך משום שהן תפקדו כגג שהאהיל על היריעות התחתונות וכיסה אותן גם מן הצדדים [רש"י, מזרחי, גור אריה].
המונח מִכְסֵהוּ מאגד בתוכו את שכבות ההגנה העליונות ביותר. אף על פי שבפועל היו שני כיסויים נפרדים – עורות אילים צבועים באדום ועורות תחשים – הפסוק כולל את שניהם תחת מילה אחת [אבן עזרא, אבי עזר, מלבי"ם]. הפרשנים מסבירים כי מכיוון ששני סוגי העורות חלקו ייעוד משותף של הגנה שטוחה על הגג, הם נחשבים יחד לכיסוי אחד [שפתי חכמים, מזרחי, גור אריה].
לבסוף, וּמָסַךְ פֶּתַח הוא הוילון שהבדיל והגן על פתח הכניסה [רש"י, מזרחי]. אף על פי ששורש המילה מרמז בדרך כלל על סכך הפרוס מלמעלה, הפרשנים מבהירים כי כל מחיצה שנועדה להגן – בין אם היא פרוסה מעל ובין אם היא תלויה מהצד – יכולה להיקרא מסך. במקרה זה, הוילון הגן על החלל הפנימי ומנע מהפתח להישאר חשוף [מזרחי, גור אריה].