רשימת בניו של אהרן טומנת בחובה רמזים למעמדם העצמאי של הבנים ולגורלם הטראגי של הבוגרים שבהם. הציון המפורש וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן בא ללמד כי כל אחד מהבנים היה אדם חשוב ומוערך בזכות עצמו, ולא נחשב רק בגלל ייחוסו כאחד מבני אהרן [ספורנו], כאשר הרשימה משקפת את שמותיהם של הבנים שעמדו לפניו באותו היום [ביאור שטיינזלץ].
במילה הַבְּכֹר מצויה אות בי"ת המוטעמת בגעיה [מנחת שי]. מעניין להבחין כי קיים פסיק בטעמי המקרא המפריד בין מילה זו לשם נָדָב. הפרדה זו נועדה ללמד שהתואר "בכור" בפסוק אינו מוסב בהכרח על נדב – שכן הוא מת ללא בנים ולבכורתו לא הייתה כל משמעות מעשית – אלא חוזר אל אהרן עצמו, שהיה אחיו הגדול והבכור של משה [קיצור בעל הטורים]. בנוסף, המילה כתובה בכתיב חסר ללא האות וי"ו, כרמז לכך שנדב ואביהוא נותרו ללא בנים משום שסברו בהתנשאות שאין אישה שראויה והוגנת להם [פענח רזא].
טעמי המקרא בהמשך הפסוק הם בעלי אופי ייחודי, ויוצרים תחושה של השהיה כואבת ורבת משמעות על השמות נָדָב וַאֲבִיהוּא, ולאחריהם צירוף מהיר של השמות אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר [רש"ר הירש]. עצירה זו מרמזת לסופם של שני האחים הגדולים שנשרפו באש. עונש זה, מסתבר, נגזר עליהם עוד במעמד הר סיני; באותה עת הם חרגו מגבולם, התעלמו מההנחיה שרק משה רשאי לגשת אל הקודש, והביטו בה' [פענח רזא].