מפקד הלוויים הציב אתגר ייחודי ומורכב, שכן בניגוד למפקד שאר שבטי ישראל שבו המבוגרים יכלו להתייצב בעצמם בפני הנשיאים ולהירשם, כאן נדרשה ספירה הכוללת גם תינוקות וילדים קטנים. מציאות זו דרשה התערבות וסיוע אלוהי ישיר, ולכן הכתוב מדגיש כי המפקד נעשה על פי ה' [ביאור שטיינזלץ]. המונח "תינוק" בהקשר זה מתייחס לכל ילד מרגע לידתו ועד הגעתו לגיל שלוש עשרה [ברכת אשר על התורה].
כדי לבצע את המשימה, משה פנה אל ה' ושאל כיצד יוכל להיכנס לאוהלים הפרטיים כדי לדעת את מניין היונקים. בתגובה, ה' הורה לו לעשות את חלקו והבטיח להשלים את המלאכה. משה עמד על פתח האוהל, והשכינה הקדימה לפניו. באשר לאופן קבלת המידע, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבת קול שמיימית יצאה מן האוהל והכריזה בפני משה על המספר המדויק של התינוקות השוהים בו [רש"י, מלבי"ם]. גישה אחרת מסבירה כי המילים כאשר צֻוָּה מלמדות שבאותה שעה חלה על משה רוח הקודש בשפע, בדומה לשעת קבלת הציווי הנבואי, ומכוחה הוא ידע בדיוק מה נמצא בתוך כל אוהל מבלי להיכנס אליו [העמק דבר]. את הילדים הגדולים יותר, משה ככל הנראה ביקש להוציא אל מחוץ לאוהל וכך מנה אותם [ברכת אשר על התורה].
סביב שאלת היסוסו של משה להיכנס לאוהלים מתקיימת מחלוקת בין הפרשנים. דעה אחת רואה בכך ביטוי עילאי של צניעות, שכן אין זה ראוי וזהו אף גנאי לתלמיד חכם להיכנס לאוהלו של אדם אחר במקום שבו נמצאות נשים [גור אריה, שפתי חכמים]. מנגד, יש הסבורים כי ההיסוס לא נבע מטעמי צניעות, אלא מן הטרחה העצומה והקושי הפיזי הכרוכים בכניסה אישית לכל אוהל והגעה עד לעריסות התינוקות, שכן משה נדרש לבצע את הספירה לבדו ללא עזרת ראשי המשפחות [ברכת אשר על התורה].