נסו לדמיין שאתם בנים או בנות של מנהיג מאוד מוכר. לפעמים קשה לבלוט ולהראות שגם אתם מוכשרים ומיוחדים. התורה מדגישה וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן כדי ללמד אותנו שכל אחד מהבנים שעמד שם באותו יום היה אדם מוערך וחשוב בזכות עצמו והמעשים שלו, ולא רק בגלל שהוא היה הבן של אהרן.
כשהתורה כותבת את המילה הַבְּכֹר, יש בה רמז למשהו שקרה. נדב ואביהוא, האחים הגדולים, לא התחתנו ולא היו להם ילדים. הסיבה לכך היא שהם הרגישו קצת התנשאות, וחשבו שאין אף אישה שמספיק טובה וראויה עבורם.
כשקוראים את הפסוק הזה בבית הכנסת עם המנגינה המיוחדת של טעמי המקרא, יש פתאום עצירה עצובה וכואבת על השמות נָדָב וַאֲבִיהוּא, ומיד אחר כך מופיעים מהר השמות של האחים הצעירים, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. העצירה הזו מזכירה לנו את הסוף העצוב של האחים הגדולים. עוד כשהיו במעמד הר סיני, הם עשו טעות. הם עברו את הגבול שהותר להם, לא הקשיבו לכלל שרק משה רשאי להתקרב כל כך אל הקודש, והביטו אל ה'. בגלל שהם לא שמרו על הכללים, נגזר עליהם עונש וחייהם הסתיימו מוקדם, והאחים הצעירים הם אלו שנשארו להמשיך את תפקיד הכהונה.