יצא לכם פעם לפגוש מורה שכל כך אוהב את התלמידים שלו, עד שהם ממש מרגישים כמו הילדים שלו? התורה משתמשת במילים תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, כלומר הילדים של אהרן ומשה, אבל מיד לאחר מכן היא מונה רק את השמות של ילדי אהרן. לאן נעלמו הילדים של משה? התשובה הפשוטה היא שילדי אהרן נבחרו לתפקיד מיוחד של כוהנים, ולכן הם נספרו בנפרד ובהתחלה. הילדים של משה נשארו לוויים רגילים ונספרו בהמשך יחד עם כולם. הדבר הזה מלמד אותנו כמה משה רבנו היה עניו וצנוע, הוא לא חיפש כבוד או תארים מיוחדים למשפחה שלו אלא דאג לכלל העם.
אבל אם אלו רק הילדים של אהרן, למה התורה קוראת להם גם הילדים של משה? הסיבה היא שמשה השקיע בהם המון. הוא ישב איתם, הקדיש להם זמן מיוחד ולימד אותם תורה לעומק. התורה רוצה ללמד אותנו כלל מקסים, כשמישהו מלמד תורה את הבן של חבר שלו, הקשר ביניהם הופך להיות כל כך קרוב ועמוק, עד שזה נחשב כאילו הוא ממש הילד שלו.
בסוף מוזכר הזמן שבו זה קרה, בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי. המילים הללו מזכירות לנו את תחילת הקשר המיוחד הזה. מאותו רגע שבו ה' דיבר עם משה בהר סיני, משה התחיל ללמד את ילדי אהרן באהבה את כל מה שלמד, ובזכות הלימוד המשותף הזה הם הפכו להיות קרובים אליו ממש כמו הילדים שלו.